(© ניב סבריאגו. לשימוש או ציטוט נא לפנות אלי באמצעות תגובה או אימייל לקבלת רשות)
‏הצגת רשומות עם תוויות ברג'בהשה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ברג'בהשה. הצג את כל הרשומות

טיפות מהאוקיינוס

שמונה שירים מתוך הסָטָסָאִי של בִּיהָרִי

 
השירים באים בסוף ההקדמה שלהלן, ואפשר לדלג ישירות אליהם.


ביהרי (או ביהרילָל) הוא אחד המשוררים הידועים בצפון הודו. פרסומו בא לו מאסופה של כשבע מאות שירים בבְּרַגְ'בְּהָשָה (אסופה הקרויה, שלא במפתיע, בִּיהָרִי סָטָסָאִי, כלומר "השבע מאות של ביהרי"). השירים כולם קצרים - אורכם שתי שורות, והם מתארים לרוב קשרי אהבה, ולעתים גם אמיתות דתיות. הסטסאי הוא אחד משיאיה של מסורת פואטית שפרחה בחצרות המלכים במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, מסורת המכונה בפי חוקרי הספרות ההודים המודרנים בשם, המגנה מעט, רִיטִיקַוְיָה ("שירה טקסית"). שירה זו לוקחת לה לרוב כמודל את יחסי האהבה שבין רדהה לקרישנה. היא אירוטית מאוד, אך יש לה לרוב גם פן דתי מרומז. מסורת הריטיקוויה ירשה מהשירה בשפות סַנְסְקְרִיט, פְּרַקְרִיט ואָפַּבְּהְרַמְשָה שקדמו לה את מוסכמות העיסוק ביחסי האוהבים - יחסים המתוארים במגוון "דקדוקי אהבה" המפרטים את סוגי האהובות השונות ואת קשריהם של האוהבים. 
אך השירה בברג'בהשה מרחיקה לכת מקודמותיה. בתקופת פריחתה אנו עדים בצפון הודו להכשרתן של שפות דיבור מקומיות כשפות ספרותיות, תהליך תרבותי שנכונו לו השפעות מרחיקות לכת. ברג'בהשה מובילה את השינוי (לצד מָרַטְהִי, מַרְוָרִי וגוּגָ'רָטִי), ומתפצלת לשני אפיקים מקבילים - שירת בְּהַקְטִי (של משוררים כדוגמת סוּר, מִירָה והִיטָה הָרִיוַמְשָה) ושירת רִיטִי (של קֶשָוָדָסָה, ביהרי, גְהָנָנָנְדָה ואחרים), שתיהן כרוכות בפריחה הוָאִישְנָוִית המתחוללת באותה התקופה. במקביל להתפתחות זו, מתפתחת בחוגים המוסלמים ספרות בדַקְהָנִי, באוּרְדוּ ובאָוַדְהִי, המושפעת מהשירה הפרסית ושופעת תכנים סוּפיים. כל הזרמים הללו מרבים להיפגש ביניהם, והתפתחותם, ששינתה כליל את פני הספרות הצפון הודית באותן מאות, מהווה נדבך חשוב הקודם לספרות המודרנית בשפות ההודיות.
שירת הריטי משחקת בשפה משחק שמתאפשר בזכות המתח שנוצר בין השפות הספרותיות הקלאסיות לשפות הדיבור העממיות מהצד האחד, ולשפה הפרסית, שפת השלטון והממשל, מהצד האחר. שירי ריטיקוויה רבים משחקים עם מילים ועם משמעויות ללא הרף, כך שאין רק קריאה אחת לשיר כולו, גם לא שתיים (כדוגמת ז'אנר השְלֶשָה בשירה בסנסקריט), אלא כל מילה ומילה בו יכולות להתפרש במגוון דרכים משלימות ומצטלבות. מכאן אולי ההסבר לאימוץ הנלהב של משחקי האהבה של קרישנה בידי משוררי הריטיקוויה - באמצעותם משתקף המבנה הלשוני בתוכן התמטי: קרישנה, האל בדמות נער שובב המהתל ללא הרף באהובתו במשחקי קונדס, מהדהד במשחק המשמעות החמקמק של המילים בשירת הריטיקוויה, שאינן מסכימות לעולם להתיישב ולהתמסר סופית לקוראים.
 
ביהרי פעל ככול הנראה במחציתה הראשונה של המאה השבע-עשרה. סיפור חייו מבוסס על אגדות הגיוגרפיות, ולכן אינו אמין במיוחד (חלקו מבוסס בבירור על סיפור חייו של קרישנה - נעורים בבְּרִינְדָוָן, נישואים ומעבר למַטְהוּרָה). לפי המסורת זכה ביהרי לשלושה פטרונים גדולים - אִינְדְרָגִ'יט מאוֹרְצְ'הָה, שבחצרו פותחה לראשונה הריטיקוויה, לצד שירת הסנסקריט המסורתית, בידיהם של משוררים כדוגמת קשוודסה; שאה-גָ'הָן, השליט המוגאלי בדלהי, שהעניק לביהרי קצבה שנתית, ושבחצרו למד אולי ביהרי להכיר את השירה הפרסית והחל לשלב מילים פרסיות וערביות בשיריו; ולבסוף, גַ'איסִינְג, מלך אַמְבֶּר ובן בריתו של השליט המוגאלי, שבחצרו חיבר ביהרי את הסטסאי.
בשנים שלאחר פרסומו, תורגם הסטסאי מספר פעמים לסנסקריט, וכן לפרסית ולאורדו, חוברו לו עשרות פרשנויות, המסבירות את משמעות השירים ואת הרקע להם, ומהדורות שלו ממשיכות לצאת לאור גם בימינו. בנוסף לפעולות התרגום והפרשנות שבכתב, שימש הסטסאי מקור השראה חשוב לציירי המיניאטורות ההודים, על מגוון סגנונותיהם השונים.
נראה שהסטסאי שואב את ההשראה למבנהו, תכניו והיקפו מיצירה עתיקה ואהובה - הגָהָקוֹסָה של הָלָה (הידועה גם בשמה בסנסקריט, גַטְהָסַפְּטָשָטִי) - אנתולוגיה של כשבע מאות שירים קצרים, המספקים "רסיסי התבוננות" בעולם, ועוסקים בנושאים מגוונים כאהבה ודת. הגהקוסו כתובה בפְּרַקְרִיט (בגרסתה הספרותית העיקרית, המכונה מָהָרַשְטְרִי), וכפי הנראה היא נאספה בתחילת האלף הראשון לספירה (בניגוד לביהרי, הָלָה אינו מחברם המקורי של השירים). לאחר חיבורה שימשה האסופה כעין אוצר אמרות למשכילים, כמקור לציטטות המתאימות לנסיבות שונות (אך חשוב להדגיש שמרביתן אינן אפוריזמים, אלא בתי שיר). ביהרי, וכן משוררי ריטי אחרים שחיברו סטסאי (כדוגמת וְרִינְדָה ורָהִים), אימצו מהגהקוסה (ואולי גם מחיבורים עתיקים אחרים, כדוגמת הוָגָּ'לָגָּה של גָ'יָוָלַבְּהָה, שגם בו כשבע מאות שירים, והאַרְיָסַפְּטָשָטִי, שחיבר גוֹוַרְדְהָנָה במאה השתים-עשרה) את המבנה, כמו גם את הגישה המתבוננת, המספקת הצצות קטנות לדקויות הקיום. ואכן, כמו הגהקוסה, גם הסטסאי נלמד בעל פה ומשמש כאוצר אמרות פואטיות לעת מצוא.
 
קשה לתרגם את ביהרי, שיריו אמנם קצרים, אך כל אחד מהם הוא עולם ומלואו (ההודים אומרים על שיריו שהם "גָגָר מֶה סָגָר" - "בכד קטן אוקיינוס"). לסטסאי פורסמו שני תרגומים מלאים באנגלית, אך למרות המאמץ הרב שהושקע בהם, שניהם אינם מספקים (לעתים מתייגע תרגומו של שיר יחיד על פני דף שלם, בנסיונות ללכוד את כל דקויות המשמעות). כמה מגדולי החוקרים של ספרות צפון הודו במערב ניסו אף הם את כוחם בתרגומו (בהם סר ג'ורג' גרירסון ורופרט סנל). מסיבות אלו, התרגום שלהלן מטרתו רק לספק טעימה קטנה מהמקור, והוא מצהיר בגלוי על נפילתו ממנו. השירים נבחרו במטרה לשקף את מגוון הנושאים ואת הכלים האסתטיים השונים המופיעים בסטסאי. תקוותי שגם בתרגום שאינו מושלם, יעבור משהו מאופיים המיוחד של שיריו של ביהרי ומיופיה הסוחף של שירתו, שבה מצטרף שיר אחר שיר למערבולת של שכרון חושים.

בעת המודרנית הפנו עורף רבים מחוקרי השירה ומהמשוררים ההודים לריטיקוויה, ובכללה גם לשירתו של ביהרי. הסיבות העיקריות לסלידתם ממנה: זו שירה איליטיסטית הפונה רק לחוג מצומצם של משכילים ויודעי ח"ן, היא אירוטית בצורה בוטה ו"זולה", היא מגלה חיבה יתרה למשחקי מילים ולמשמעויות עמומות, יחסה העצמי מבודח ומשועשע: היא לא לוקחת את עצמה ברצינות גדולה מדי, ואינה מנסה לעטות חזות מלאת הדר ושגב. נדמה לי שבאפשרותנו להעריך מחדש את מעלותיהם של "חסרונות" שכאלה.
   


*


מומלץ לנסות לקרוא בקול את השירים במקור, כדי להתרשם מהקצב ומהמצלולים (כיצד מבטאים מילים בהינדי). 



האהובה מתארת את אהבתה:
 

phiri phiri cita uta hī rahatu ṭuṭī lāja kī lāva  |
aṃga aṃga chabi jhauṃra maiṃ bhayauṃ bhauṃra kī nāva  ||
(10, 281)
 
ממחשבה בלתי פוסקת עליו, ניתקו חבלי הבושה
נסחפתי אחר יפי איבריו, כסירה במערבולת בים


*
 
בני הזוג הצעירים, הנשואים הטריים, יושבים בביתם ומשתוקקים למעט פרטיות:

kahata naṭata rījhata khijhata milata khilata lajiyāta  |
bhare bhauna maiṃ karata haiṃ nainanu hīṃ saba bāta  ||
(32, 58)
 
מדברות, מסרבות, מרתקות, מתרגזות, נפגשות, מתרגשות, מצטנעות
בבית ההומה מאדם, מספרות העיניים הכול

כך מסבירים הפרשנים המסורתיים את השורה הראשונה:
מדברות – עיני הבעל מציעות לה דבר מה, מסרבות – עיני בת הזוג מסרבות, מרתקות – למרות הסירוב, מרותק הבעל לעיני אישתו, מתרגזות – עיניה מביעות תרעומת, נפגשות – לאחר שהות קלה, נפגשות שוב העיניים, מתרגשות – עיניהם מתרגשות ממפגש המבטים המחודש, ולבסוף, מצטנעות – ממהרות להסתיר את התרגשותן מעיניהם של שאר שוכני הבית.


*
 
האהובה מבקשת להעביר את מסר אהבתה לאהוב לבה שבמרחקים:
 
kāgada para likhata na bane kahata saṃdesa lajāta  |
kahihai saba terau hiyau mere hiya kī bāta  ||
(60, 402)

לא הצלחתי לכתוב על נייר, לשליח לומר התביישתי
את מסרו של לבי במלואו, יספר נא לבך בעצמו

 
*
 
האהובה מתאמצת לא ללטוש את מבטה באהוב לבה:

saba hī tana samuhāti chana calati sabani dai pīṭhi  |
vāhī tana ṭhaharāti yaha kibalinumā lauṃ dīṭhi  ||
(30, 56)
 
רגע אחד שולחת מבט לכל עבר, באחר מתעלמת כליל
כקִיבָּלִינוּמָה יעצר מבטה לבסוף בכיוון אחד ויחיד

הפרשנים השונים מציעים שלושה מובנים אפשריים למילה קיבלינומה, כולם מתאימים כאן:
1. מכשיר קסם לזיהויו של גנב – מעין קערה קטנה, המסתובבת במרכז מעגל אנשים ומצביעה בעצירתה על הגנב.
2. קִיבְּלָה - כיוון התפילה באיסלאם (לעבר אבן הכעבה במכה).
3. בובה על חוט - שתמיד חוזרת לפנות לקהל הצופים בתום משחקה.


*
 
בני הזוג מנהלים משא ומתן ללא מילים במיטת אהבתם:


binatī rati biparīta kī karī parasi piya pāi  |
haṃsi anabolaiṃ hīṃ diyau ūtaru diyau batāi  ||
(130, 209)

הוא הפציר להיפוך התנוחה, בנגיעה באהובתו ברגלה
בחיוך ודממה היא הסכימה, ברמיזה לכיוון המנורה


משוררי הריטי מרבים לעסוק במתח אצל הגיבורה בין בושה וצניעות לבין מיומנות מינית ותאווה גלויה, מתח ששני קצותיו (הבתולה חסרת הנסיון והיצאנית המופקרת) אינם רצויים. מתח זה מבוטא היטב בשיר, בהפרדה הברורה בין שני רבדי המציאות - זה הנסתר, שבו מתנהלת התקשורת בשתיקה והפעילות בחשיכה, לזה הגלוי, שבו מקפידים על הצניעות ועל כיבוד המוסכמות. האהוב נוגע ברגלי אהובתו בבקשה להחליף את תנוחת האהבה, והיא מסכימה מבלי לומר מילה - בחיוך וברמיזה שיכבה את מנורת השמן המאירה את החדר. הסכמתה בשתיקה לבקשה הנועזת (שבה אמורה האישה להיות אקטיבית, והגבר פסיבי) מעידה על נסיונה המיני ועומדת בניגוד אירוני לבקשתה המבוישת לכבות את האור.
 
"היפוך תנוחה", בּיפּרִיטָה רָטִי - תנוחת אהבה "הפוכה", שבה האישה מעל והגבר מתחת. 
השיר משתמש פעמיים במילה דִייָאוּ, בכל פעם במובן שונה: "ניתנה" תשובה, "מנורת שמן".


*
 
האהוב המוקסם מנסה לבחון במבטו את אהובת לבו

kuca-giri caṛhi ati thakita hvai calī dīṭhi muṃha-cāṛa  |
phiri na ṭarī pariyai rahī girī cibuka kī gāṛa  ||
(26, 484)

מותש מטיפוס על גבעות שדיה, פניתי למעלה, להציץ בפניה
אך להתקדם לא יכולתי יותר, כי נקלעתי לגומה בסנטר 


כדאי לשים לב למצלול המתנגן בשורות השיר:  
גִירִי-צָ'רְהִי-צָ'לִי-צָ'רָה : פְּהִירִי-טָרִי-גִירִי-גָרָה.
 
*
בסטסאי מפוזרים גם מעט אפוריזמים דתיים, לדוגמה:

jagatu janāyau jihiṃ sakalu so hari jānyau nāṃhi  |
jyauṃ āṃkhinu sabu dekhiyai āṃkhi na dekhī jāṃhi  ||
(41, 670)

כשם שיודעים את העולם כולו, כך לא יודעים את הָרִי
כעיניים הרואות את הכול, אך אינן רואות את עצמן
  
הָרִי הוא אחד משמותיו של קרישנה, שם זה משמש לרוב כאשר מכוונים לאל במהותו הנשגבת, שמעבר לעולם.

*

ולסיום, השיר הפותח את מרבית המהדורות (המַנְגָלָצָ'רָנָה - ברכת המשורר), שיר שהוא מופת פואטי-דתי:
 
merī bhava-bādhā harau rādhā nāgari soi  |
jā tana kī jhāīṃ parai syāmu harita-duti hoi  ||
(1, 1)

הסירי מעלי את צרות העולם, רַדְהָה החכמה מכול
את שמהבלחתו של גופה, מזריח שְיָמָה באור

אפשר לקרוא כאן שלשלת של דבקות: המאמין פונה לרדהה ומשקף בתפילתו את אהבתה שלה (הגשמית) לקרישנה.
 
השורה השנייה בשיר גדושה משמעויות כרימון: למילה גְ'הָאִים שלושה פירושים אפשריים: 1. השתקפות, אור, יופי; 2. מחשבה, היזכרות, הרהור; 3. מבט חטוף, נצנוץ. למילה שְיָמָה שני פירושים אפשריים: 1. קרישנה; 2. כחול כהה. למילה הָרִיטָה ארבעה פירושים אפשריים: 1. זורח; 2. שמח, עולץ; 3. הָרי - שם האל; 4. ירוק.
 
לכן משמעות המשפט מכילה בו זמנית את כל האפשרויות הבאות:
את שמהדרו של גופה/ את שלמחשבה עליה/ את שלמראה גופה - קרישנה מתחיל לזרוח/קרישנה מתחיל לשמוח

אפשר להרחיק לכת מכך ולקרוא כאן אמירה תיאולוגית:  
את שמהשתקפותו של גופה שיימה נעשה הרי (כלומר שבזכותך קרישנה הוא קרישנה).

וישנה אפילו קריאה נוספת, שהיא מעין קריצה מבודחת לעיני הקוראים: 
את שמאורה (הצהוב) הכחול נהפך לירוק
 
*
  
* השירים בשפת המקור מבוססים בעיקרם על מהדורת רַטְנָקָרָה, בחלקם אומצו וריאנטים מהמהדורה המדעית שהוציאה נָגָרִי פְּרָצָ'רִינִי סַבְּהָה. לשירים בסטסאי אין סדר קבוע, בסוף כל אחד מהשירים הובא מספרו לפי מהדורת רטנקרה ולפי מהדורת לָלָצַ'נְדְרִיקָה. עלי לציין את חובי לתרגומו האנגלי של דר' סַטְיָדֶב צ'וֹדְהָרִי, שבחינת מעלותיו וחסרונותיו תרמה להכרעות התרגום שלעיל.

 


 

משחק המחבואים ביער

מזמור מז' מתוך הצ'אורסי פדה של היטה הריוומשה
    
הִיטָה הָרִיוַמְשָה פעל ככול הנראה במאה השש-עשרה. כיום הוא נחשב למייסדה של הכת הדתית רָדְהָוָלָבְּהָה, כת (סַמְפְּרָדָיָה, "מסורת") שנוסדה בפועל בידי בניו וממשיכי דרכו. הריוומשה כתב כמה יצירות ספרותיות בסנסקריט ובברג'בהשה, שהחשובה בהן היא אסופה של שמונים וארבעה שירים בברג'בהשה - הצָ'אוּרָסִי פָּדָה.
יצירתו של הריוומשה שייכת למסורת הבהקטי שהחלה פורחת בצפון הודו באותה התקופה ולצמיחתו של אזור בְּרִינְדָוָן כמרכז דתי חשוב של עבודת קרישנה. בשיריו הוא מתמקד במשחקי האהבים של קרישנה ורַדְהָה - ואכן כת הרדהוולבה מתייחדת בחשיבות שהיא מייחסת לקדושתה של רדהה, זוגתו של קרישנה, ולמשחקם המקודש של האוהבים (נִיקוּנְג' לִילָה) כביטוי לסוד ההוויה.
כמקובל בשירת הבהקטי והרִיטִי בברג'בהשה, לשירים מימד אסתטי ברור, והם ניחנים ביופי רב, לשוני ותימטי. עם זאת שירה זו מניחה תמיד גם רובד נוסף, תיאולוגי, המסתייע בהגברתה האירוטית של המציאות כתווך לקריאה החודרת מבעד לראייה האנושית המצועפת, אל הקיום מנקודת מבטו של האל.

קרישנה ורדהה במקדש רדהוולבהה בברינדוון.
רדהה אינה מופיעה בצלם אישה, אלא כלוח הנושא את שמה (ולבוש בסארי) לשמאלו של קרישנה.
  
השיר:

bana kī līlā lālahi bhāvai
patra prasūna bīca pratibiṃbahi nakha sikha priyā janāvai
sakuci na sakata pragaṭa pariraṃbhana ali laṃpaṭa duri dhāvai
saṃbhrama deta kulaki kala kāmini rati raa kalaha macāvai
ulṭī sabai samajhi nainani maiṃ aṃjana rekha banāvai
hita harivaṃsa prīti rīti basa sajanī syāma kahāvai

 
התרגום:
 
                  לָלָה נהנה ממשחקיו ביער
איברי אהובתו מתגלים 
                                                          בהשתקפויות בין פרחים ועלים
בלי יכולת איפוק הדבור האוהב 
                                                        נחפז ממרחק לחיבוק המובטח
קָמִינִי בסערת ריגושה ממשיכה להתל בו
                                                    מחריפה את מאבק התשוקה
הוא נוכח שהכול התהפך 
                                             ומשחיר את עיניו בכָּחָל
הִיטָה הָרִיוַמְשָה לפולחן האהבה מתמסר
                                           ונקרא "החברה שְיָמָה"
  

  
הערות לתרגום: 
ללה - כינוי חיבה לילד, משמותיו של קרישנה (למרות השתגרותו של השם קרישנה, "הכהה", במערב, הוא אינו מתייחד כך בכל המסורות ההודיות, וכמעט שאינו מופיע ביצירתו של הריוומשה - לאל במסורות הללו מגוון רחב של כינויים, ללא היררכיה ברורה ביניהם).
איברי אהובתו - המקור, "האהובה מכף רגל ועד ראש", רומז לאופן תיאורם של אלים בשירה ההודית.
הדבור - דימוי שגור לאהוב הלכוד באהבתו - לפי המסורת, הדבור מתפתה למצוץ צוף מפרח הלוטוס, ומכיוון שאינו עומד בפיתוי הוא נלכד בתוך הפרח כשזה נסגר עם רדת הלילה, ונאלץ להמתין לבוקר המחרת כדי לצאת לחופשי.
קמיני - נערה יפה ונחשקת, כינויה של האהובה.
כחל - איפור כהה לעיניים.
היטה הריוומשה - הצְ'הָפָּה (חתימתו של המשורר) יוצרת תמיד מעין קפל באריג הטקסט - ברמה התימטית היא משמשת ככינוי לקרישנה, אך אפשר גם לקרוא אותה כהצהרתו האישית של המשורר.
שיימה - "הכהה", מכינוייו של קרישנה.
  

 
מתווים לקריאה תיאולוגית:
 
פירושם המקובל של משחקי האהבה של קרישנה ורדהה רואה בקרישנה את דמות האל וברדהה את דמות המאמין האנושי. רדהה אינה אשתו החוקית של קרישנה, ולעובדה זו חשיבות תיאולוגית עמוקה המנומקת (בזרמים הדתיים המעניקים תוקף לדמותה של רדהה) בעוצמתה יוצאת הדופן של אהבה אסורה. קרישנה, האל בדמותו של נער, תמיד משחק, תמיד חומק ומתרחק, משתעשע ומהתל באהובתו, עד שהיא נואשת כמעט מחיפושיה. הוא מגלה את עצמו רק לפי רצונו, במעין קונדסות ילדותית, זדונית כמעט, תמיד לזמן קצוב ובלתי מספק.
השיר שלעיל מהפך את המוסכמות ומשתעשע בהן. במשחק המחבואים ביער רדהה מהתלת בקרישנה, והוא מתיש עצמו בהתרוצצויותיו אחריה כדבור ובנסיונותיו לממש את אהבתו. משנכשל קרישנה במאמציו הוא מבין ש"הכול התהפך" (ואכן המצב המתואר בשיר הופך על ראשן את המוסכמות התימטיות והתיאולוגיות המקובלות) ומסכין עם המצב - הוא מאפר את עיניו ומתקרא בשם נשי. קרישנה נוכח שדבר מה גרם למציאות להתהפך, ושכעת עליו למלא את תפקיד האישה ב"מאבק התשוקה" ביער. ההיפוך המפתיע בשיר מדגיש את אהבתם ההדדית של קרישנה ורדהה - את תשוקתם העזה והבוערת זה לזה, תשוקה שאינה מאפשרת איפוק או השתהות: משנכשל קרישנה בחיפושיו אחר אהובתו הוא לובש בעצמו דמות אישה, "מתמסר לפולחן האהבה", ורק כך מצליח למעשה למצוא אותה ולהתאחד איתה (אנו עדים כאן לאל המתאחד עם המאמין ולא למהלך ההפוך, המקובל והמוכר). כך מתאים השיר להפליא לתיאולוגיה הרדהוולבהית - המדגישה את הגישה לאל דרך עבודתה של רדהה דווקא, אך נראה גם שהוא מעז לחרוג ולהרחיק לכת ממנה - בזיהויו של פוטנציאל התחלפות הנובע מהתשוקה המשותפת והמשלימה המניעה את שני התפקידים המנוגדים (האל והמאמין, הזכרי והנקבי).
יש לזכור שמשחקיו של קרישנה (הלִילָה שלו) מבטאים את יחסו של האל לעולם - מנקודת מבטו אין הקיום אלא שעשוע תמידי, רק מנקודת ראותם של החיים בעולם, שמבטם אינו אלוהי, רווי הקיום בסבל ובעצב, בתסכול ובחרטה. לכן משחק המחבואים המתואר בשיר יכול להיקרא גם כתהליך התהוותו המתמדת של העולם, וחילוף התפקידים המפתיע בו - כאירוע יוצא דופן, המתרחש בזכות אהבתם ההדדית של המאמין והאל ורדיפתם זה את זה. אירוע זה מתאפשר מרגע שסערת הרגשות והמשיכה ההדדית מתגברות לרמה ההופכת את הפרידה לבלתי נסבלת ומביאה לטשטוש קטביה הרגילים של המציאות - כאילו האל, שאין גבול ליכולתיו, עשוי לבחור לחוות  את תסכולו של המאמין ולהחליף איתו תפקידים כחלק משעשועיו.

ההיפוך המפתיע בשיר מסייע להזכיר עובדה חשובה: אף על פי שנהוג לתרגם את המושג לִילָה כ"משחק", לא מדובר במשחק במשמעותו המקובלת, אלא בשעשוע חסר חוקים וכללים, ששורשו הפרה מתמדת (מנקודת ראותם של החיים בעולם). ומכאן חשיבותו הרבה של המשורר, החוזה במשחקי האל החבויים ו"שב" לספר לנו על חזיונותיו (או לתרגמם בעבורנו) - לספק לנו הצצה רגעית למציאות האלוהית המבלבלת.


משקל השיר:

השיר שקול במקור במשקל המכונה סָרָה, ובו כל שורת שיר מתחלקת לרגל בת שש-עשרה הברות קצרות ולרגל בת שתים-עשרה הברות קצרות (הברה ארוכה נספרת כשתי הברות קצרות. החלוקה להברות קצרות וארוכות בתוך הרגל אינה קבועה, למעט בחרוז המסיים כל רגל שנייה: ˉ ˉ ). 
המשקל משמש באופן מסורתי לשירה במקדש (סָמָגָ'ה) ומלווה בתיפוף במעגל פעמות הנקרא טינטאל (שש-עשרה פעמות). השורה הפותחת את השיר מכילה את הרגל הראשונה בלבד (בצירוף החריזה הקבועה).   
להלן החלוקה להברות ולרגליים (מקרא: ˇ הברה קצרה, ˉ הברה ארוכה, // חלוקתה הפנימית של השורה לרגליים):

bana kī līlā lālahi bhāvai |
ˇ ˇ      ˉ  ˉ ˉ   ˉ ˇ ˇ   ˉ ˉ
patra prasūna bīca pratibiṃbahi  nakha sikha priyā janāvai ||
ˉ ˇ ˇ    ˇ ˉ ˇ        ˉ ˇ     ˇ ˇ ˉ ˇ ˇ        // ˇ ˇ        ˇ ˇ      ˇ ˉ     ˇ ˉ ˉ
sakuci na sakata pragaṭa pariraṃbhana  ali laṃpaṭa duri dhāvai |
ˇ ˇ ˇ      ˇ    ˇ ˇ ˇ      ˇ ˇ ˇ       ˇ ˇ ˉ ˇ ˇ           // ˇ ˇ  ˉ ˇ ˇ        ˇ ˇ   ˉ ˉ
saṃbhrama deta kulaki kala kāmini  rati raṇa kalaha macāvai ||
ˉ ˇ ˇ               ˉ ˇ    ˇ ˇ ˇ     ˇ ˇ    ˉ ˇ ˇ    // ˇ ˇ   ˇ ˇ    ˇ ˇ ˇ      ˇ ˉ ˉ
ulṭī sabai samajhi nainani maiṃ  aṃjana rekha banāvai |
ˉ ˉ   ˇ ˉ      ˇ ˇ ˇ        ˉ ˇ ˇ      ˉ       // ˉ ˇ ˇ        ˉ ˇ      ˇ ˉ ˉ
hita harivaṃsa prīti rīti basa  sajanī syāma kahāvai ||47||
ˇ ˇ    ˇ ˇ ˉ ˇ          ˉ ˇ   ˉ ˇ  ˇ ˇ   // ˇ ˇ ˉ     ˉ ˇ        ˇ ˉ ˉ

 
מעניין לציין שברגל הראשונה של שורת השיר האחרונה חסרה הברה (כמה מהפרשנים המסורתיים הציעו תיקונים שונים לשם כך, אך הם כולם נופלים מהגרסה המקובלת, החסרה).
 בתרגום ויתרתי על השקילה ועל החריזה, אך ניסיתי לשמר מעט מתחושת הקצב, וכן את חלוקתן הפנימית של שורות השיר לרגליים.
 

 
  
 
סמג'ה במקדש רדהוולבהה בברינדוון


הגרסה המובאת כאן מבוססת על המהדורה המדעית שהכין רופרט סנל, ותרגומה נסמך על הכרעותיו הלשוניות.