סוּרדאס, קָבִּיר ומִירָה בָּי
במאה הארבע עשרה פרחה בצפונה של הודו תנועה דתית-חברתית חדשה – בְּהַקְטִי. תנועה זו (שמקורותיה בתפיסת הבהקטי המתוארת במָהָבְּהָרָטָה ובתמורה הרגשית שחוללו בה משוררי הבהקטי הטַמִיליים, כדוגמת נָמַלְוָר ואַנְדָל, באלף הראשון לספירה, כמו גם בתנועות הסופיות שפרחו בצפון הודו) הטיפה לדבקות מוחלטת באל ולנגישותו לכל אדם. עם התפתחות התנועה ועלייתם של הוגי דעות חשובים ומשפיעים במרכזים הדתיים, הופיע גם זן חדש של משוררים. משוררים אלה לא ישבו בחצר מלך והגישו לו שירים בתמורה לחסותו, אלא חיו חיי צמצום ודבקות והפיצו את שיריהם באמצעות תלמידיהם.
סורדאס, קביר ומירה ביי הם מהחשובים במשוררי הבהקטי של צפון הודו, וקשה להגזים בהשפעתם על ההגות ועל התרבות בהודו במחצית האלף האחרונה. שירתם
נשמעת מכל במה, ורבים אף מדקלמים בעל פה את שיריהם. למרות השוני הניכר בתפיסת
עולמם של השלושה (הנבדלים זה מזה בשפתם ובתכניהם), הביאה העוצמה הגדולה שבשירתם
לפרסומם ולפופולריות הרבה שהם זוכים לה בארבע מאות השנים האחרונות. במאה האחרונה נפוצה
שירתם במגוון תרגומים במערב, והמשוררים קנו להם מעריצים רבים גם מחוץ להודו.
על אף התהוותו הממושכת וגמישותו היחסית של כל אחד מהקורפוסים הספרותיים
של המשוררים, ועל אף הוויכוחים השגורים על האמתות ההיסטוריות הקשורות בהם, ניכרים מאפיינים מובהקים ומייחדים, אם כי קשים להגדרה, לשיר של קביר, של
סורדאס או של מירה. דמות המשורר לובשת כאן חיים משל עצמה, במנותק מקיומה
הביולוגי-היסטורי – ואפילו שירים מאוחרים בבירור (וישנם אף שירים של קביר המזכירים רכבות ומטוסים!) ניחנים
ביופי ובעוצמה גדולים, וראויים להיקרא כשירים אותנטיים לכל דבר.
מאפיין חשוב של שיריהם של קביר ושל מירה ביי הוא השימוש במשלב מדובר ובלשון מעורבת
בכתב, ושיריו של סורדאס מתאפיינים בוויתור על סנסקריט ובאימוצה של שפה עממית ומקומית (בְּרַגְ'בְּהָשָה) לכתיבה ספרותית. שימושים אלה מעתיקים לכאורה את התפיסה בדבר נגישותו של האל לכל אדם גם למימד הלשוני,
והם זכו לעוינות מצד האליטה האינטלקטואלית ההודית (מאפיינים שלהם קווי דמיון מסקרנים לעליית הפרוטסטנטיות באירופה, ואולי גם לשחר הכתיבה העברית).
להלן ביוגרפיה קצרה של כל אחד מהמשוררים ושיר לדוגמה בתרגום לעברית.
להלן ביוגרפיה קצרה של כל אחד מהמשוררים ושיר לדוגמה בתרגום לעברית.
סורדאס פעל כפי הנראה במאה החמש עשרה. הוא נולד בכפר
סמוך לדלהי והיה עיוור מלידה. לפי המסורת, מפגש מקרי עם המנהיג הדתי וָלַבְּהָצַ'רְיָה,
מייסד הפוּשְטימַרְגָה, כת שלה תפקיד מרכזי בהפצת הבהקטי בצפון הודו, גרם לו לנטוש
את חיי הכפר, לעבור לגור בבְּרִינְדָוָן, מרכז פעילותה של התנועה, ולהקדיש את חייו
לחיבור שירים לאל קרישנה. סורדאס נחשב ראשון ל"שמיניית החותמים" (אַשְטַצְ'הָפָּה),
קבוצה של שמונה משוררי בהקטי קנוניים. לפי המסורת הוא גם המשורר החשוב
הראשון שכתב בבְּרַגְ'בְּהָשָה, שפה שנהפכה לשפה הספרותית החשובה והעיקרית בצפון הודו עד לסוף המאה התשע
עשרה ועליית ההינדי המודרנית. בתקופה המודרנית אומצה שירתו של סורדאס בידי האליטה
הספרותית בהודו כמופת של ספרות קלאסית הודית.
שיריו של סורדאס כונסו בסוּר-סאגָר ("אוקיינוס
המנגינות" או "האוקיינוס של סור"). בכתב היד העתיק ביותר שהשתמר,
מהמאה השש עשרה, מופיעים כחמש מאות שירים (פורסם במהדורת הפקסימיליה Pada Suradāsajī kā בידי מוזיאון מָהָרָגָ'ה סָוָי מָן סִינְג השני
בגַ'יפּוּר). באוספים המאוחרים וה"שלמים" יותר מופיעים למעלה מחמשת
אלפים שירים (כדוגמת המהדורה המדעית של נָגָרִיפְּרַצַ'רִינִי סַבְּהָה מוָרָנָסִי)
הסדורים לפי נושאים. על פי האגדה חיבר סור בחייו כמאה אלף שירים, ולכן הקיים, על
אף היקפו הגדול, אינו אלא קומץ זעום מהמקור העצום (עם זאת, חשוב לזכור שהצגתו של טקסט קיים כגרסה מקוצרת של טקסט מקורי בלתי נגיש היא תמה שגורה בעולם ההודי כבר מאז הבְּרִיהַטְקַטְהָה של גוּנַדְהְיָה). החוקר האמריקאי ג'ון סטרטון האולי, שפרסם בעבר אסופת מאמרים על סורדאס, קביר ומירה ביי, שוקד בימים אלה על תרגום אנגלי מלא של הסור-סאגר.
אחדים משיריו של סורדאס מתארים ברגישות ובדקות אבחנה יוצאת דופן
את הקשר שבין קְרִישְנָה (האל, בדמות אהוב צעיר ומושך) לרַדְהַָה, אהובתו (המסמלת לפי
הפרשנות המקובלת את הנשמה האנושית), אחרים, כדוגמת זה המתורגם כאן, עוסקים בזוויות אחרות של הקשר לאל. מכיוון שקוראים בעברית אינם רגילים בתיאורי אלים גשמיים, חשוב לעמוד על דיאלקטיקה שגורה בתיאורים כאלה: אמנם לאל המתואר מאפיינים מוחשיים מובהקים, אבל אלה אינם ניתנים לתיאור, אלא על דרך השלילה, וחורגים מהמציאות המקובלת.
שיר
לדוגמה:
מספר 2374
במהדורת נגריפרצ'ריני סבהה:
למראה
יופיו תשש כוחם של השוואות ודימויים
רבבות
אלי-אהבה איבדו אונם, השמש חפנה קרניה
לנוכח עגיליו הבוהקים
רפו וקהו
ציפורי השיר, פרחי הלוטוס, הירחים, הדבורים, הברקים והעבים
כמה
נכלמנו מהדימויים שקושרים להָרי בלי בושה משוררים גרועים
למראה שיניו
המתנוצצות מאודם פיו, עטו חרפה האלמוגים והפנינים
משלבש
סוּר שְיָאם גוף-עד, נמחו, כלוּ הדימויים
הערות לשיר: ציפורי שיר, פרחי
לוטוס, ירחים, דבורים, ברקים, עבים – דימויים שגורים לתיאור מראהו של
האל או של האהוב בספרות ההודית. הָרי – משמותיו של קרישנה. אלמוגים
ופנינים – האלמוג האדום (שיובא מהים האדום!) היה בעבר תכשיט נחשק בהודו,
השילוב המצודד בין אלמוג אדום לפנינים לבנות הוא דימוי מקובל לשילוב מוצלח בין
שפות שונות ביצירה ספרותית. סור שיאם – אחד משמותיו של קרישנה, משמש כאן גם
כחותמת למשורר סורדאס. לבש גוף-עד – לפי התיאולוגיה הוָאִישְנָוִית האל וישנוּ יורד לעולם ולובש גוף גשמי
(כצלם במקדש או כיצור חי) למען מאמיניו. בעולמו של סורדאס, קרישנה נחשב למופעו הגשמי העיקרי של האל וישנו.
קביר פעל במאה החמש עשרה, תקופה שבה נשלטה מרבית הודו הצפונית בידי השושלת המוּגָלִית המוסלמית שישבה בדלהי. מוצאו ממשפחת אורגים ענייה
בעיר בָּנָרָס (וָרָנָסִי) - העיר המקודשת ביותר להינדואים. לפי
האמונה ההינדואית, נשמותיהם של הבאים למות בוורנסי זוכות לגאולה מיידית, ורבים עולים אליה לרגל על מנת לפזר את אפר מתיהם בנהר הגַנגָה. איכות אריגיהם של
האורגים בוורנסי מפורסמת בכל הודו, והם מזכרת נחשקת לעולי הרגל המבקרים בה. עם זאת
האורגים עצמם, המוסלמים בדתם, נחשבים טמאים ונאבקים לשרוד בתחתית הסולם החברתי.
קביר שוזר בהצלחה בשירתו קצוות פרומים ומסוכסכים אלו של התרבות ההודית.
קשה להגזים בתיאור השפעת שירתו של קביר על העולם ההודי,
הוא המשורר המפורסם והנערץ ביותר במאות האחרונות. מתוך שירתו צמח זרם דתי, הקָבִּיר-פַּנְטְהְּ,
שמאמיניו רואים בקביר את מורם הרוחני. אך שיריו אינם מוגבלים לחברי הכת והם נשמעים מפי כול וזוכים
לפופולריות גדולה ברפרטואר של אמנויות הבמה ההודיות.
שיריו של קביר מתאפיינים באידיוסינקרציה וברדיקליות
מחשבתית יוצאת דופן. הוא בז ולועג לכל מוסכמה חברתית או דתית המקובלת בעולם
שסביבו. קביר המוסלמי מפנה את שיריו לרָם (רָמָה בסנסקריט), במקור מופע גשמי של האל ההינדואי וישנו, אבל
יחסו לרם מזכיר לעתים קרובות את אללה המוסלמי דווקא (תפיסת עולם זו, המהווה מעין
סינתיזה בין הדתות השונות בהודו, מכונה נִירְגוּנָה-בְּהַקְטִי – דבקות באל
חסר תכונות, בניגוד לסָגוּנָה בְּהַקְטִי – הדבקות באל מוחשי וגשמי, כבשירתו של סורדאס).
רובד נוסף וחשוב בשיריו של קביר הוא סימבוליקה טַנְטְרִית, הממפה את היקום בגוף
האנושי ומציעה אימון פיזי יוֹגי כדרך להשגת בשלות רוחנית (סָהָגָ'ה - "טבעיות").
שפתו של קביר היא דוגמה מוקדמת לסַדְהוּקָּרִי, שפה שהיא "בליל ספונטני" של כמה שפות (ולכן בתרגום שלהלן ניסיתי לחקותה בתרגום באמצעות בליל "ספונטני" של משלבים).
שיר לדוגמה: שַבְּד מספר 74:
מאיזה ספר
אתה מקריא, קאזִי?
מדבר
ומברבר יומם ולילה, בלי להבין ולו חכמה אחת
מאשליית הכוח
אתה עושה מילות, אני לא יכול לקבל את זה, אחי
אם האלוהים
שלך רוצה מילה, למה לא הגעתי כבר חתוך מראש?
אם למי שנימול
קוראים מוסלמי, איך קוראים לאישתך?
אומרים
שהנשמה מחציתה נשית, כך שבאותה המידה אתה גם הינדואי
אם מי
שלובש גַ'נֵאוּ הוא ברהמין, מה לובשת רעייתו?
השוּדְרָה
נגע במנחה לאל, פַּנְדָה, מה תאכל עכשיו?
לאחד קוראים
הינדואי, לאחר מוסלמי, מי התחיל בכל זה?
חפש בלבך,
חקור והבט, היכן מסתתר גן העדן?
קביר אומר,
הקשב, קדוש, דרכיך אלימות, אחי
אם לא תכיר
שאין כביר מרָם, ינקוף ליבך בשעת הקץ
הערות לשיר: קאזי – שופט מוסלמי. עושה מילות
– התייחסות אפשרית להמרות דת. ברהמין – חבר בדרגה הגבוהה ביותר
בהיררכיית הטהרה ההינדואית. ג'נאו – חוט מקודש שהברהמינים עונדים לגופם. שודרה
– חבר בדרגה הרביעית והנמוכה ביותר בהיררכיית הטהרה ההינדואית, אוכל שנגע בו שודרה
נחשב טמא לגבוהים ממנו בהיררכיה. פנדה – כהן דת ברהמין המסייע לעולי רגל
לקיים את טקסיהם הדתיים, נוהג לאסוף מנחות מזון לאל. רם – שם
האל ההינדואי-מוסלמי בשיריו של קביר.
המשוררת מירה ביי ("הגברת מירה"), נצר למשפחת מלוכה מרָגַ'סְטְהָן, פעלה כנראה בתחילת
המאה השש עשרה. מירה התכחשה לעולם שסביבה, נטשה את
חיי המלוכה הנוחים וביכרה "להיות כלה" לאל קרישנה ולשיר לו שירים. שיריה
מביעים אהבה עזה לאל, בעלה המיועד, ומתייחדים ברגש ובדבקות דתית יוצאי דופן.
קורפוס השירים של מירה ביי אינו נרחב כאוספי שיריהם של
סורדאס ושל קביר ומכיל "רק" כמה מאות שירים (האסופה הנרחבת ביותר פורסמה
בידי Rajasthan Oriental
Research Institute מג'וֹדְהְפּוּר, ובה כשש מאות
שירים). שפתה של מירה מכונה פִּינְגָלָה בפי המשוררים הרג'סטהניים, שפה זו זהה בדקדוקה
לבְּרַגְ'בְּהָשָה, השפה הספרותית הרווחת בהודו הצפונית, אך היא מועשרת בלקסיקון
רג'סטהני ובמטבעות לשון פַּנְגָ'בִּיים. שפע החריזה והאליטרציה בשיריה מעיד על
אופיים המוזיקלי, ואכן רבים מהם נשתמרו עד לפרסומם בדפוס רק בפי זמרים ולא בכתב.
שיריה של מירה ביי נבדלים הבדל ניכר ברגישויותיהם
ובתכניהם משיריהם של סורדאס ושל קביר. הם מתאפיינים בניגון מובהק ובתחושה
עזה של אובדן וגעגוע, כאילו המשוררת נמצאת על סף אובדן חושים מפאת ייסורי אהבתה. בנקודה זו חשוב לציין שהספרות ההודית הקלאסית מונה עשרה שלבי חומרה בהתפתחות געגועי האהבה: (1) הרהורים, (2) נדודי שינה, (3) חוסר שקט, (4) איבוד משקל, (5) חוורון, (6) להג חסר פשר, (7) חולי מייסר, (8) טירוף, (9) בלבול חושים ו-(10) אובדן הכרה ומוות. שיריה של מירה מיטיבים לתאר את מגוון מופעיהם המייסרים של געגועים אלה, שנעשו חמורים כפליים מפאת מושאם המיוחד - האל הנעדר.
שיר לדוגמה:
מָלאו עינַי
בצער מחסרון דמותך
מאז
נפרדנו, אהובי, איני מוצאת שמחה
לשמע כל קול
לבי נרעד, למתק חלילך
שישה ירחים
תמימים נמשך הלילה, רק בוהה ומביטה בכיוונך
חברתי
היקרה, מה אספר על סבל הפרידה? איני מוצאת ולו לרגע מנוחה
מתי ישוב
כבר אדונה של מירה, להשיב אושרה, למחות את צערה?
הערות לשיר: מתק חלילך - קרישנה ידוע בנגינתו הערבה בחליל. שישה ירחים תמימים נמשך הלילה – שימוש אירוני במוטיב
מקובל בשירת פרידה וגעגוע – האהובה יושבת בבית וממתינה לשובו של אהובהּ, וגעגועיה
לובשים צורות שונות המשקפות את התמורות בעונות השנה בטבע שסביבה.
*
השירים במקור:
סורדאס -
קביר –
מירה ביי -
 |
| קרישנה ורדהה במפגש האוהבים המיוחל |
ניב,
השבמחקיופי של תרגומים. פתרון של מיזוג משלבים בתרגום לקאביר יוצר תנודות חריפות בתרגום. אינני בטוח אם זה עובד טוב בעברית.
עמרם
שלום, אפשר לצטט מעבודתך?
השבמחקשלום רב, אנא צור עמי קשר דרך האימייל, הכתובת מופיעה בתחתית התמונה שבראש הבלוג
השבמחק