רשומת עזר: כיצד מבטאים מילים בהינדי ובאורדו

 
הגייתן של מילים בהינדי קלה לדוברי עברית מכיוון שמרבית הצלילים זהים בשתי השפות. 

בהגייה יש לשים לב לחמשת הכללים הבאים:
 

1. תנועות

התנועות אָה, אִי, אוּ עשויות להיות ארוכות או קצרות. 

כשהן ארוכות, מופיע מעליהן קו (ū ,ī ,ā).
תנועות אלה, וכן התנועות e ו-o, נהגות במשך זמן כפול מתנועה קצרה (אפשר למחוא כפיים בשעת ההגייה, וכך לספור את משכה).

כאשר מופיעות שתי תנועות בזו אחר זו, נהגית כל אחת מהן בנפרד: au, אָאוּ, ai, אָאִי.

2. הגיית ריש

הריש נהגית בקדמת הפה, כמו באיטלקית או בערבית (ולמעשה גם כמו בעברית המסורתית, לפני שהשתגרה ההגייה האידישאית הגרונית בעברית המודרנית).

ישנם שני סוגי ריש, ṛ ,r, שמקורם האטימולוגי שונה, אך את שניהם אפשר להגות בצורה זהה.

3. הגיית עיצורים מנושפים

כאשר האות h באה לאחר אחד העיצורים, יש לבטאו עם הוצאת אוויר ברורה, לחילופין אפשר להעביר את התנועה מהעיצור ל-ה': kha, קְהָה.

עיצורים שאין אחריהם ה' נהגים בצורה יבשה, כמקובל בעברית.

4. הגיית עיצורים רֶטרוֹפלֶקסיים

עיצורים אלה מופיעים עם נקודה תחתית: ḍ ,ṭ ,ṇ (ולעתים גם ḷ). 

הוגים אותם באמצעות נגיעה עם קצה הלשון בגג החיך.

5. הגיית אָנוּסוָרָה

האנוסוורה מסומנת באות ṃ, הגייתה נקבעת לפי העיצור שאחריה. 

כאשר היא מופיעה לפני העיצורים b או p היא נהגית כ-מ'.

כאשר היא באה בסוף מילה או לפני h, היא אינה נהגית, והתנועה שלפניה נהגית בצורה מנוזלת (כלומר דרך האף, בדומה לסיומת en בצרפתית).
כאשר באים אחריה עיצורים אחרים, היא נהגית כ-נ' (המבוטא במקום הגייתו של העיצור שאחריו).
 
כללי תעתיק נוספים
האות c נהגית כ-צ' (ומקבילתה המנושפת ch, צְ'ה). 

האותיות ṣ ,ś נהגות כ-ש'.

בהגייתה של אורדו, חשוב להכיר את התעתיק המקובל לעיצורים המשמשים למילים שהגיעו מפרסית ומקורן ערבי:
q - ק' גרונית.
kh - ח' (לא "מזרחית", אלא כמו בעברית של ימינו, בדומה ל-כ' רפה).
gh - ג' או ר' גרונית (זהה להגייתה המקורית של ג' רפה בעברית, אפשר לבטא כ-ר' העברית המודרנית).
ph - פ' רפה.

 
הערות

• מטרתם של כללים אלו מעשית - לאפשר הגייה מספקת למי שאינו מכיר את השפה, לשם ההבחנה בקצב ובמצלול. הם תמציתיים ומדלגים בכוונה תחילה על דקויות ומורכבויות רבות.
• הכללים מתאימים לשפות השונות המכונסות תחת המונח המודרני "הינדי" (ברג'בהשה, מרוורי, קהרי בולי, דקהני, אוודהי, בהוג'פורי וכן הלאה). 
• הכללים משתמשים בתעתיק הלטיני המקובל באקדמיה לפונמות בהינדי. (מאחורי הקלעים מתנהל כאן מסע היסטורי מרתק: תחילתו באימוצו של אלפבית שמי עתיק בהודו, המשכו בעיבודו לכתבי ההברות ההודיים השונים, ובמגוון הנסיונות לפיתוח תעתיק לטיני הולם לשפות אלו בידי הכובשים האירופאים, וסיומו, במעין סגירת מעגל פלאוגרפית, בתעתיק מקורב באמצעות אלפבית שמי מודרני.)

*

אורכן של הברות

כל הברה שבה אחת משלוש התנועות הארוכות ū ,ī ,ā, התנועות e או o, או שתי תנועות קצרות (הדיפתונגים au ו-ai), נחשבת ארוכה ונהגית במשך זמן כפול מהברה רגילה.

כמו כן, הברות המסתיימות בעיצור דומם, נחשבות ארוכות (אך יש לזכור שהעיצורים המנושפים, המתועתקים בשתי אותיות, אינם אלא עיצור יחיד: rādhā - רָה, דְהָה ולא רַד, הָה).