קצת מחשבות על הספר וביוגרפיה קצרה של המחברת
অবলোকিতেশ্বর স্মৃতিতে
א. מדרשי שמות
מדרשי השמות מרחפים בהכרח על קו התפר שבין המכוון למקרי, והעיסוק בהם משול למעין חשיפת ערווה ספרותית. אך מכיוון שהם מהדהדים באוזני הקוראים הבנגלים ולא באוזני הקוראים הישראלים, נבחן אותם במהירות:
- שוג'טה (sujātā) - פירוש שמה "אצילית".
- דיבונט (divyanāth) - פירוש שמו "אדון אלוהי", התגלמות הסמכות והשליטה הפטריאכלית.
- ג'וטי (jyoti) - פירוש שמו "אור" או "זוהר" ולא נראה שיש לו משמעות מיוחדת. אך מעניין שבראטי נוהג לכנות את אביו "בוס", כינוי המבוטא בבנגלה מדוברת "בוֹשוּ". ולכן שמותיהם של ג'וטי, אחיו הבכור של בראטי, ושל דיבונט מצטרפים במובלע לשם ג'וטי בושו - חבר המפלגה הקומוניסטית שהצטרף לשורות השלטון כשר הפנים, והנהיג את השמדתם האכזרית של הצעירים ה"מורדים" ממפלגתו לשעבר.
- נונדיני (nandinī) - פירוש שמה הוא "מסבה עונג" אך גם "בת", והוא זהה לשם גיבורת מחזהו המפורסם של טאגור ההרדוף האדום (raktakaravī, 1925). המחזה מספר על מלך השולט שלטון אכזר בנתיניו ועל אישה צעירה, נונדיני, המנהיגה אותם, לאחר תלאות ואובדן חיים רב, לגאולה מהשלטון האכזר. סביר להניח שאין בנגלי משכיל שאינו נזכר בגיבורת מחזהו של טאגור למקרא השם נונידיני .
- בראטי (brati) - פירוש שמו ההולם הוא "בעל הנדר".
כל עיסוק במדרש שמות יוצר רושם משלֶה שהם מכוונים, חשוב לזכור ששמות גיבורי הספר אינם אלא שמות רגילים בבנגל.
ולבסוף, שם הספר, אמא של אלף שמונים וארבע, לכאורה שם מקרי, אך המספר ההפוך - שמונים וארבע אלף - משמש בספרות הקלאסית ההודית כדימוי לריבוי אדיר, "לרבבה", ולכן אמא של אלף שמונים וארבע היא אולי גם אמא של כולם.
ב. שורוג' פאל
שורוג'
פאל הוא לכאורה בנה הנאמן של אמא בנגל, חייל אמיץ ופטריוטי. אך פעולתו היא
פעולת השמדה, ומה עוד, השמדתם של הצעירים המובחרים במדינה. דווי צובעת את
שורוג' פאל בצבעים דמוניים חזקים. אחד המוטיבים שתורמים לכך קשור בעזיבת
הבית.
כזכור
מרבית גיבורי הספר אינם מצליחים לעזוב את ביתם, וחלקם מתים בעת נסיון העזיבה.
רק שורוג' פאל מסתובב תמיד בחוץ, רכוב בטנדר השחור, רק הוא רחוק מביתו ללא
כל בעיה. מוטיב זה צובע באירוניה מיוחדת את פעולותיו, מכיוון שהפטריוטיות
שלו מאיימת להחריב את הבית יותר ממרידתם של הצעירים שהוא רודף, אותם צעירים
שנאמנותם ואהבתם לביתם הביאו אותם לנסיון נואש לחולל בו מהפכה. הצעיר היחידי האחר שמצליח גם הוא לעזוב את ביתו (ואת ארצו) הוא הבוגד אנינדיה, ולא בכדי.
מוטיב נוסף, החוזר פעמיים בספר, הוא המשפט "שורוג' פאל אין לך רחמים". משפט זה דו-משמעי במקור הבנגלי ("שוֹרוֹג' פָּל טוֹמָר קְשָמָה נָיי"), מצד אחד פירושו "שורוג' פאל, אין לך מחילה", ומצד שני, "שורוג' פאל, אתה חסר רחמים". ניסיתי לשמר ככל האפשר את דו-המשמעות החשובה הזאת גם בתרגום. מעניין לציין שבתרגום לאנגלית המשפט, שמופיע פעמיים בספר, תורגם פעם כך ופעם כך.
 |
| עטיפת הספר בשפת המקור |
ג. הניגודים שמחברים בין השורות
על מנת להיווכח במארג המורכב שדווי ארגה בספר, כדאי לבחון את משחקי הניגודים שבו, לדוגמה בין החוץ לפנים, המשפחה לחברים, האור לחושך. אחד הניגודים ששוזרים יחדיו את העלילה לכל אורך הספר הוא הניגוד בין עולמה של משפחתו של בראטי לעולם שהוא וחבריו מבקשים לכונן. דווי מתארת את העולם הקפיטליסטי-ליברלי-דמוקרטי של שוג'טה כעולם של אינדיבידואליות קיצונית - כל אדם מופרד ממשנהו, בעל מאשה, בן מאב - כל אחד דואג לעצמו ומתאמץ לספק את צרכיו האנוכיים ("אפילו ביום חתונתה, ביני עושה הכול לבד"), אך למעשה כלוא ומתייסר בתא בידודו האישי (ממש כמו נונדיני), כפי שמגלה אט אט שוג'טה במסעה לאימוץ תודעתו של בראטי. בראטי וחבריו לעומת זאת, מנסים לכונן עולם קומוניסטי, "קהילתי", שבו הדאגה היא תמיד לזולת והפעולה קולקטיבית, גם בחיים וגם במוות. דווי אינה עוסקת במפורש במשנות של הקפיטליזם והקומוניזם, ולכן מאלף כפליים להיווכח בהדהודיהן המורכבים בין השורות.
ואם נוצר הרושם שהספר מצדד או תומך במשנה הקומוניסטית, פני הדברים אינם פשוטים כל כך. דווי אינה מנסה להפיץ משנה פוליטית, אלא עסוקה בניסיון להבין. הרוח שעומדת מאחורי ניסיון ההפיכה הקומוניסטית של בראטי וחבריו, היא אותה הרוח שעומדת גם בבסיס פעולתם של בני משפחתו של בראטי - ההגנה על המשפחה, קשירת קשרי נישואים, הניסיון להתקיים בכבוד - כולם מבקשים קיום והתקיימות בצוותא. אבל דרכם הסתאבה והושחתה, כל הקשרים נהפכו להעמדת פנים, האהבה לתיעוב הדדי, החיים למוות בחיים. בראטי וחבריו מנסים לקדם דרך חלופית להשגת אותן המטרות, ונכשלים גם כן. ולכן הספר מציג למעשה תמונת מצב אבסורדית, אבודה מראש ומייאשת - מצב שהמפלט היחידי ממנו נרמז אולי בעמדת ההאזנה הרגישה שאליה שואפת כתיבתה של דווי.
ביוגרפיה קצרה של המחברת
הסופרת
מָהַשוֵטָה דֵוִי נולדה למשפחה ברהמינית מבוססת ב-14 בינואר 1926 בדְהָקָה (דהקה
היתה חלק ממדינת בנגל עד חלוקת הודו ב-1947, לאחר מכן נמסרה לפקיסטן וכיום היא
בירת בַּנגלָדֶש). משפחתה היתה משכילה ופעלה לקידום ערכי ההשכלה והקדמה המערביים.
אביה, מָניש צַ'נדרָה גְהָטָק, היה משורר וסופר מפורסם, חבר בקבוצת סופרים שכתבו
כתיבה ריאליסטית חסרת תקדים בשפה הבנגלית. אמה, דְהָריטְרי דווי, היתה סופרת,
מתרגמת ועובדת סוציאלית ופעלה רבות לקידום לימודי קריאה וכתיבה בקרב ילדים עניים.
רבים מבני משפחתה האחרים עסקו בכתיבה, תיאטרון, קולנוע ועיתונות, כדוגמת דודה, הבמאי
הבנגלי המפורסם ריטְוויק גהטק. שתי חוויות חשובות עיצבו את חייה בצעירותה: לימודיה
בשַנטיניקֵטָן, האוניברסיטה שיסד רבינדרנט טאגור, וחלוקת הודו ב-1947, אירוע עקוב
מדם, שבמהלכו עסקה דווי, לצד חברותיה הסטודנטיות, בחלוקת מזון ובאיתור פצועים.
בתום לימודיה נישאה דווי, חרף התנגדות משפחתה,
לבּיג'וֹן בְּהָטָצַ'ריָה, מחזאי, שחקן ופעיל במפלגה הקומוניסטית ההודית. ב-1948
נולד בנם, נָבָּרוּן, כיום סופר ומשורר אוונגרד ידוע. עקב העוינות לקומוניסטים
התקשו דווי ובעלה למצוא עבודה, ודווי החלה לפרסם סיפורם מפרי עטה. ספרה הראשון, מלכת
גְ'הַנסי (1956), היה ביוגרפיה בדיונית של המלכה ההודית שלחמה בכובשים
הבריטים. הספר זכה לשבחים, ודווי התפרסמה כסופרת מבטיחה. אחריו היא המשיכה לפרסם
ספרים נוספים, מרביתם סיפורים רומנטיים המבוססים על מחקר היסטורי מקיף.
ב-1962 התגרשה דווי מבעלה, ובנה נמסר לחזקתו. ב-1963
היא השלימה תואר בספרות אנגלית מאוניברסיטת קולקטה והחלה ללמד בקולג' בעיר. בתקופה
זו, תקופת משבר אישי קשה, התחולל אצל דווי פרץ יצירה יוצא דופן, והיא החלה לפרסם
ספרים, ספרי לימוד, ספרי ילדים ומחזות. בתקופה זו גמלה בלבה ההכרה שכתיבה צריכה
לשאת מסר חברתי.
ב-1965 ביקרה דווי בכפר "שבטי" קטן
ונחשל במחוז פָּלָמָאוּ במדינת בּיהָר (היום בגְ'הָרקְהָנד). הביקור חשף אותה לעוני ולהזנחה השוררים באזורי הספר ההודים
ולהסתרתם הרווחת בספרות ובעיתונות המיינסטרים. הביקור חידד את כתיבתה של דווי
והעניק לה תנופה חדשה.
הבשלתן של כל החוויות האלה התבטאה בספרה
המפורסם ביותר, אמא של אלף שמונים וארבע. ספר שבעלילתו מוצפנת גם מעין אוטוביוגרפיה של דווי.
בשנים הבאות חזרה דווי לעסוק שוב ושוב באָדיוָסים,
בני השבטים, ובסיבות למרד המאואיסטי, כדוגמת הספר הזכות ליער (1977),
ביוגרפיה בדיונית של בּירסָה מוּנדָה, מנהיגו האדיווסי של מרד בבריטים בשלהי המאה
התשע עשרה, ספר המבוסס, כדרכה, על מחקר היסטורי מקיף. באחד מראיונותיה העירה דווי,
"לפי אמונתי צריכה להניע את הסופר תפיסה היסטורית שתסייע לקוראים
להבין את זמנם, מעולם לא ידעתי ליצור אמנות לשם אמנות."
דווי עסקה רבות בספריה בניצול נשים. אך נסיונותיהם
של מבקרים וחוקרים לזהות בה כותבת פמיניסטית גרם לה לטעון, "אני כותבת
כסופרת, לא כאישה... אני מתבוננת בבעיה המעמדית, לא המגדרית." ואכן, הייחוד
בכתיבתה של דווי הוא העיסוק האמיץ במציאות הקשה כפי שהיא. היא אינה מיישרת עם קו
עם דוקטרינה פוליטית כלשהי, ומעולם לא היתה חברה במפלגה פוליטית. בהקדמה לספרה רחם
אש, כתבה דווי: "אני רואה שבני ארצי ממשיכים לסבול מרעב, ממחסור
במגורים, מחובות ומעבודה בתנאי עבדות. כעס בוהק, בוער ומלא תשוקה המופנה כנגד שיטה
שכשלה בניסיונה לשחרר את בני ארצי מהמגבלות הנוראות האלה הוא מקור ההשראה היחיד לכל
כתיבתי. כל המפלגות, משמאל ומימין, כשלו במילוי חובתן לעם הפשוט. איני מאמינה
שיחול בימי חיי שינוי כלשהו באמונתי. ולכן אני ממשיכה לכתוב כמיטב יכולתי על
האנשים, כדי שאוכל להביט בעצמי בלי לחוש אשמה או בושה. כי סופר נשפט עוד בחייו ונשאר תמיד אחראי למעשיו."
ב-1980 ייסדה דווי אגודה למלחמה בהעסקה בתנאי עבדות, שנה לפני כן היא החלה לערוך את בּוֹרטיקָה, כתב עת שייסד אביה,
ועשתה אותו לפורום שבו כותבים אדיווסים, איכרים עניים, פועלים ונהגי ריקשה על
חייהם ובעיותיהם. ב-1982 היא יצאה לשנתיים שבתון מעבודתה כמורה בקולג', והחלה לנדוד
ברחבי הודו ולפרסם כתבות מחקר בעיתונות הבנגלית והאנגלית. ב-1984 פרשה דווי סופית
מעבודתה, ופנתה להקדיש את שארית חייה לכתיבה ספרותית ועיתונאית ולפעילות חברתית. פעילותה
התפרסמה ברבים, וכיום עולים אליה לרגל נדכאים ומנוצלים בבקשות עזרה וסיוע.
דווי זכתה בפרסים רבים בהודו ובעולם וכיהנה כאורחת
הכבוד בפסטיבלים ספרותיים רבים ברחבי העולם. ספריה תורגמו למרבית השפות ההודיות,
וכן לאנגלית, צרפתית, אילטקית, יפנית, וכעת גם לעברית. היא ממשיכה לפעול ולכתוב
ופרסמה כמאה כותרים שונים. על כתיבתה אמרה באחד הראיונות, "תרבות אסקפיסטית
של צרכנות מחליפה במהירות את מסורת מאבק ההמונים. הסופרים מתעסקים באובססיביות
באהבותיהם ובחייהם של בני מעמד הביניים העירוני. אלו הם זמנים רעים, זמנים לפעולה."
סופר בנגלי אחד אמר על דווי, "היא כנראה הסופרת החיה היחידה [בהודו] שאי אפשר
להפריד בין פעילותה הספרותית לחיי היום יום שלה."
(התקציר הביוגרפי מבוסס חלקית על הסקירה הביוגרפית שהכין הסופר הפיליפיני רֶסיל מוֹהָרֶס לרגל זכייתה של דווי בפרס ע"ש רמון מגסייסיי לספרות ועיתונות בשנת 1997.)
(התקציר הביוגרפי מבוסס חלקית על הסקירה הביוגרפית שהכין הסופר הפיליפיני רֶסיל מוֹהָרֶס לרגל זכייתה של דווי בפרס ע"ש רמון מגסייסיי לספרות ועיתונות בשנת 1997.)
